עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שלום, קוראים לי נוםנום23, בת 13 וחצי.
הבלוג הזה יציג את החיים המשעממים-עד-למות שלי בדרך קצת הומוריסטית והערות שלי.
כמו כן, ניתן למצוא בבלוג המלצות, סיפורים ועוד...
אז תיכנסו ותראו, מקווה שתאהבו :)
חברים
רוזיDaliaSשאריות של החייםZippersלילך ציבעוני
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סיפורים  (2)
בלוג  (1)
היכרות  (1)
חברות  (1)
חברים  (1)
ניסיון  (1)
עזרה  (1)
צבועים  (1)
ריבים  (1)
שקר  (1)
ארכיון
למה לשתוק כשאפשר לדבר?
11/09/2014 17:49
נוםנום23
**את הפוסט יבינו אנשים שקראו את הקודם כי אין לי כוח לרשום את כל מה שקרה שוב פעם. תודה** 
אז אחרי ההודעה הצורמת במיוחד הזו... ניסיתי להתגבר, להמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר. 
במשך יומיים שלמים אפילו לא נתקלתי בו עד ליום אחד תמים... 
ישבתי בספסל עם כמה חברות ופטפטנו עוד ועוד על נושאים יבשים, ואז הוא ושאר חבריו התיישבו בספסל ליד. זו הייתה הפעם הראשונה שעיניי נתקלו בו מאז... ההודעה ההיא. 
התחלתי להלחץ, להתחרפן... אני לא יודעת מה לעשות. לפנות אליו או לשתוק? ללכת משם במהירות הבזק או להשאר כאילו הוא לא מעניין אותי? לחייך אליו או להמשיך בדרכי? 
אז מיד צווחתי לחברותיי שאנחנו צריכות להתקפל ועשינו זאת בדרך הכי מאולצת ומגושמת שיש. 
כשדימיינתי איך זה יראה? חשבתי שאולי הוא יגש אליי, להסביר. ואם לא, אז חשבתי שאני אלך באלגנטיות או אשאר כאילו הוא לא מעניין אותי. אני מניחה שלא היה לי די זמן לבחור גרסה. 
ואז... הרגע הכי מביך שיש. 
הוא הסתכל לי בעיניים, מבט חודר ועמוק. כאילו רצה להגיד משהו כשנתקעתי כמו מטומטמת, מביטה בו ואז הוא הפנה את עורפו והמשיך לדבר עם חבר שלו. אתם יכולים לדמיין? 
הוא בהה בי! ואז הסיט את מבטו מבלי לומר דבר. 
מבלי להסביר את עצמו, מבלי לחייך-אפילו חיוך מאולץ-. 
הוא הביט בי והחליט שאני לא חשובה. 

בחייך, למה לשתוק כשאפשר לדבר? 
כי אני אשמח להסבר, למשהו... לא משנה כמה מביך זה יהיה. רק לפיסה קלה. 
אבל אתה פחדן. 
כן, זה מה שאתה. 

נוםנום23. 
1 תגובות
"איך אפשר לאהוב מישהו כשאתה לא?"
04/09/2014 17:42
נוםנום23
הרבה זמן לא כתבתי ואני מצטערת על זה. אבל עכשיו קרה משהו שגורם לי לכתוב עוד הפעם. 
התחלת הלימודים וכל זה? לא אכתוב על זה כי ברגע זה, זה לא מעניין אותי. אני רק רוצה לפרוק מה שקרה לי, כי זה פגע בי.

ילדה חסרת ביטחון שמאוהבת במישהו שלוש שנים, נעולה עליו, והוא לא יורק לכיוונה. נשמע מוכר? כמו בסרטים? לצערי, זה לא סרט. זה תיאור דיי מדויק שלי. 
אז אתם יכולים להבין לבד, אני מניחה, שהפוסט יהיה קשור אליו. 

חברה שלי הגיעה אליי והתחלנו לדבר. איכשהו, הגענו לנושא שלו. היא מיד חזרה ואמרה את מה שהיא אומרת כל פעם: "את מפגרת? את סוחבת את ההתאהבות הזו במשך פאקינג שלוש שנים. את כבר בת 14 עכשיו. או שתעשי עם זה משהו או שתשחררי. מגיע לך משהו אחר." 
וזה גרם לי לחשוב, האם אני באמת מפגרת כפי שהיא מתארת?
אז שאלתי אותה, "מה לעשות?" והיא ענתה שאולי- מכיוון שהיא איתו בכיתה- היא תשלח לו שאני מאוהבת בו הרבה זמן ושיעשה עם זה מה שהוא רוצה. כמובן שסירבתי במהירות אבל היא המשיכה לדבר על זה ולאט-לאט, מבלי לשים לב, התגבשה תוכנית; מה להגיד, מתי ואיך.
לפני ששמתי לב שכדור השלג הקטנטנציק הזה ערם על גבו לפחות ארבעה קילוגרמים חדשים של שלג צחור- ההודעה נשלחה והכדור? התגלגל לו.
בהתחלה, די כעסת אבל כשהסימן בוואטאפ השתנה מ'מחובר/ת' ל'מקליד/ה...', הלב שלי החל לפרפר במהירות ולא התחרטתי על דבר.
 למה היסורי מצפון האלו? הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה, להוריד לה את הביטחון שאני יודע שאין לה ממש... באמת. אבל איך אפשר לאהוב מישהו כשאתה לא? אל תספרי לה על זה, בבקשה. 
הו, מזה המשפט המודגש הזה? זו התשובה שלו, המסרון חזרה. יהייי! 
ומזה הרעש ששמעתם? זה הלב שלי נסדק במעט כי "שלוש שנים" נפלו ממנו. 
ישבתי, הבטתי במסך הנייד הבוהק של חברתי ששבור למחצה ודמעתי. איך הפנטזיה שפיתחתי לעצמי במשך שלוש שנים התנפצה? 
ו... "איך אפשר לאהוב מישהו כשאתה לא?" זה אולי המשפט ששבר אותי, יותר מכל. 

הוא לא אוהב אותי והוא רצח לי את הפנטזיה. 
לא שזה רע, כי לחיות במודעות זה הכי טוב- כך אומרים. אבל, לרגעים, אני מתגעגעת ללדמיין שפתאום יש לי הודעה ממנו או שאנחנו יוצאים כי הוא אמר במילים מפורשת שהוא-לא-אוהב-אותי. 
ואם זה לא מספיק? הוא לא ידע שאני קוראת את השיחה אז הוא רשם לחברתי על מישהי אחרת שהוא מאוהב בה והוסיף, "אני לא יכול לאהוב אותה כי אני מאוהב ב****" (תדמיינו שם, אפילו אין לי כוחות ליצירתיות). 
וכך הכלתי עוד ועוד על מי שהוא מאוהב בה קשות- הנחמדה שכולם אוהבים... חוץ ממני. 
ואיך שהוא לא יכול לאהוב מישהו כשהוא לא. 
נשברתי. העולם שלי קרס לתוכו ופיסת הביטחון האחרונה שנותרה לי, נעלמה. 

אני מניחה שאאלץ להתמודד עם זה אבל כרגע, רק בא לי לבכות. ואני יודעת שיגיעו אחרים כי אני צעירה (מידי) אבל זה פשוט כואב. 
הוספתי את זה לערימת הפגיעות שלי והמשכתי הלאה בלית ברירה. 
מנסה להתחמק ממנו בבית הספר ולהראות כאילו שום דבר מזה לא השפיע עליי. אני חושבת שהרגע נשבר לי הלב בפעם הראשונה בחיי... אמורים לחגוג את זה או להתאבל על זה? אבחר בשניהם. 
אני כלי חרס כאן וכל שאר המילים מיותרות.... 
נוםנום23. 
וואו, עבר זמן רב מאז שכתבתי את זה! ואני מודה, זה טוב לחזור:)
4 תגובות
אפשרות שנייה
27/07/2014 18:49
נוםנום23
אז המצב בבית דיי נרגע
כולם בוחרים לטאטא את זה מתחת לשטיח ולשתוק
ההורים מדברים אחד עם השני ובחיי, שמעתי אותם צוחקים! 
כששאלתי אם השלימו, אימא ענתה לי שזה היה עוד ריב שטותי. נקווה שזה באמת היה. 
אני דיי מעורערת... האם זה היה עוד ריב שטותי כמו העשרות שניהלו בזמן האחרון והמופע המדהים של חיי ימשיך לעלות לאוויר או שזה שקר והרצפה עומדת לקרוס מתחת לרגליי? 
בכל זאת, בולעים את הרוק ושותקים. אחרי הכל, זה לא ענייני ממש. רק לקוות

אבל מה שכן עיצבן אותי (ואפילו מאוד!) הייתה ילדה תמה. 
או לא כל כך תמה? 
סיפור מקוצר: תחילת שנה הכרתי מישהי. היא נראתה לי חמודה, במהרה הפכה לביאףאף שלי. 
במקביל לסיפור הזה, הייתה עוד ילדה שבעבר הייתה החברה הכי טובה שלי אבל אכזבה אותי ופגעה בי. 
לאותה ילדה חדשה מתחילת שנה סיפרתי זאת ושנה אחר כך? השתיים החברות הכי טובות. 
בקיצור? פגעו בי יחד. 
אני לא מדברת עם מי שבעבר הייתה החברה הכי טובה שלי והילדה מתחילת שנה? אני מאוכזבת ממנה אך, עם זאת, שומרת על קשר אבל לא כמו שהיה פעם): 

על כל פנים, 
היום היא התקשרה אליי ושאלה אותי, 
"בא לך ללכת לסרט?" עוד לא הספקתי לענות וכבר קטעו אותי עם המשפט השנוא עליי מכל, 
"רק רגע, יש לי ממתינה. אחזור אלייך.
טוב. 
עברו שעתיים ולא נשמעה ממנה מילה... מה עם סרט? דיבור? או לפחות להרים טלפון ולהסביר?
כמובן, האגו שלי לא נתן לי להרים טלפון אלייה (ומזל שכך)! 
ואז, בקבוצה של הכיתה, מי שבעבר הייתה החברה הכי טובה שלי (דיי מסובך), סיפרה שהיא עם מי שהציעה לי ללכת לסרט- בסרט! 
גאד. 
אז מה מסתבר? היא רצתה ללכת איתה לסרט אבל היא לא ענתה לה ולכן, האפשרות השנייה.... אני
איזה מדהים זה? |NOT
אני שונאת להיות אפשרות שנייה... מה, אני חלק חילוף לאוטו?
ולמה היא לא חזרה אליי? כי אותה אחת ענתה לה ואמרה שתבוא איתה ולפתע? אני לא חשובה עוד. 

היא מוכיחה את הגועל שבה כל פעם מחדש. 
איך התחברתי אלייה תחילת שנה? 
איו. 
נוםנום23.
3 תגובות
רגשות אפורים.
26/07/2014 21:26
נוםנום23
יופי. 
קולו מתרעם, הפנים שלו מחליפות צבע לגוון אדמדם. 
ואז זה חוזר, הכל במכה, כמו פלאשים מסתוריים. יותר נכון, תמונות. 
ועם כל תמונה, בא רגש. לצערי, רובם רגשות אפורים. כן, כך אני קוראת לזה. 
עצב, כעס, תסכול... רגשות אפורים. 

וחילופי האש לא נפסקים לרגע. כמובן, שאין באמת אש. 
אבל מילים יכולות להיות כואבות באותה המידה. 
ושוב פעם, כשהרגלי, בדרך עקיפה, אני מאשימה את עצמי. בכל. 

אני עוצרת לרגע ואז מתחילה לרעוד... מה אם זו לא עוד האשמה טיפשית של מישהי חסרת ביטחון?
מה אם זו האמת ואני אכן אשמה? 
והם לא תורמים כלל וכלל. 

הם ממשיכים, כמו סוס דוהר שהשתגע. 
אבל מה עם מי שרוכב על הסוס? נגזר גורלו? הוא לא יכול לעשות דבר?
רק לצפות בסוס משתגע ומותיר אותו, גרור על הרצפה עם שטפי דם וצלקות שלא יגלידו לעולם. 

אני צופה באחים שלי, חסרת אונים. 
מבקשת, ולו לרגע קט, להחליף את אחי שסוגר שבת בבסיס. 
לפחות הוא רחוק מ... זה. 

ואז זה נפסק. 
שקט רועם צובע את האוויר. אני מרגישה כפות ידיים מזדחלות אל צווארי ועוטפות אותו. 
אט אט עד שהן חונקות אותי ואני נבלעת בין ההמון. 
הגל הסוער נראה באופק ומתפרץ. 
והשקט שהיה? איננו עוד. 

המלחמה ממשיכה וכך גם החיים. 
אני רצה לחדר שלי, דמעות נוטפות על לחיי. 
הכל מטשטש, אני לא שומעת דבר. 
תגידו, לא אכפת להם בכלל ממני? 
כי אני עדיין כאן! 

ולא, אני לא מספיק בוגרת כדי להתמודד עם זה. 
זה ממש כמו לתת לי עולם על כף יד ולפוצץ אותו בזקירת אצבע מזורגגת. 
הרצפה קורסת מתחת לרגליי. 

רק שיפסיקו, בבקשה. 
כי, ברגע זה ממש, יש לי רגשות אפורים. 
1 תגובות
איבדנו איתן: מבצע צוק איתן
18/07/2014 16:54
נוםנום23
ניסיתי להמנע מלרשום את דעתי על הנושא הכאוב הזה.
אולי מפני שחשבתי שאנשים לא ייקחו זאת ברצינות ויחשבו- איך ילדה בת 13 וחצי יכולה לגבש דעה על כזו כותרת? 
אבל הגיע הקש ששבר את גב הגמל ואני חייבת לרשום על כך. 

דבר ראשון, אפתח וארשום: 
זכרונו לברכה של איתן ברק אשר הקריב דמו למעננו, למען שלומנו ומדינתנו. 
זה לא ברור מאליו שילד בן 20, בסך הכל, ידע שהוא רוצה להגן על אנשים שהוא לא מכיר בתמורה לחיו. 
אני גם חושבת שלא היה מגיע לו להיגזם טרם ראה עולם, טרם טעם מהחיים.
אז, בנימה זו, אני רוצה להודות ליקירנו, איתן, אתה גיבור. מבחינתי ומבחינת כולנו, נדמה לי... אני רוצה להודות לו שהקריב את חיו למעננו. 

דבר שני, 
אני גאה בנו! אני ממש גאה בצבא הגנה לישראל. 
כמובן, זה קל יותר לירות לכל הכיוונים ולשים פס על העובדה שאנו נלחמים מול ארגון טרור ולא מול עזה. 
אבל אנחנו לא מענישים אנשים שלא מגיע להם. אנחנו מבקשים להתפנות, שוקלים כל צעד ובכללי- בעד שלום. 
אני מודעת לעובדה שגם אנחנו לא מלאכים תמימים שלא גרמו לפציעות של אף אחד אבל אנחנו גם לא בעד מלחמות ואנחנו באמת מנסים לא להתנהג באכזריות. 
אז אני חושבת שיצאנו ענקיים. באמת שמדהימים ומעולם לא הייתי גאה יותר להיות ישראלית. מעולם לא הייתי גאה יותר להיות חלק מקבוצה שרוצה בשלום, נזהרת וחושבת גם על אויביה. 

וכך אסיים את הפוסט,
אני מקווה שנתעורר מחר לחדשות טובות יותר, לעתיד טוב יותר. אני מקווה שיניחו לנו בשקט. 
אני גם רוצה לאחל בהצלחה לכל אחד ואחד מהגיבורים האלו שנכנסים רגלית לעזה... אתם באמת אחים שלנו. 
אני אפילו לא יכולה לדמיין מה עובר עליהם. להגיע למקום שכולו מלא בשונאים ואנשים שחפצים להרוג אותך? להתנתק מהחיים שהשארת מאחור ולהלחם... לא למענך, למעננו. 

אז תודה לכל החיילים האמיצים שלנו ולעם ישראל!
בואו נחזיק אצבעות שכל העניין הזה ימחק מהר וללא פגעים או נפצעים! 
מאחלת לכולנו סופ"ש שקט,
נוםנום23.
0 תגובות
מכתב שלעולם לא יישלח
17/07/2014 19:41
נוםנום23
היי, 
אני לא בטוחה איך לכנות אותך... הילדה שפגעה בי? או החברה הכי טובה לשעבר? 
כמובן, יש את הצד האופטימי והמענג של מישהי שהסבה לי אושר ושלוש שנים מלאות הומור ושמחה
אבל, מאידך גיסא, ישנה גם מישהי שגרמה לי לבכות כל לילה, שנטשה אותי והוכיחה לי שאנשים בסך הכל שמים מסכות שאוטמות להם את הנשמה. 

את יודעת מה שהאירוע שהכי ייזכר לי ממך? 
את תמיד לא הבנת למה אני כותבת, לא נתפס לך מדוע אני מעדיפה להסגר בחדר ולכתוב מאשר לצאת ולבלות... ואז, יום אחד, הראתי לך משהו שכתבת ואמרת לי, "מאיזה אתר הוצאת את זה?" 
וזה היה שווה עבורי את כל המילים שבעולם... הסתערתי עלייך בחיבוק דוב ולא האמנתי כמה אני ברת מזל. 
את יודעת מה, גם אם כל הסופרים הנחשבים בעולם היו קוראים זאת ומרעיפים עליי מחמאות, זה לא היה משתווה למה שאמרת. נכון, זה נשמע מוזר אבל זה היה כל כך חשוב לי, ברמה שאף אחד לא יבין. 

ואז, מצאת חברה חדשה. נהיו לכן סימנים מוסכמים, הייתן מבלות תמיד יחדיו ולפניי ששמתי לב, העדפת אותה על פניי. 
כל הקסם נמוג, העולם שלי התנפץ. הילדה שהכי סמכתי עלייה בעולם, איכזבה אותי.
והתחלתן להתעלל בי מעט כי זה היה מצחיק, נכון? 
היא מצחיק לרדת עליי, להבין שבלעדייך אני כלום, היה מצחיק לגלות לה כל עקב אכילס שיש לי ולגרום לקנא בכן ובקשר המדהים שלכן... מדהים כמעט כמו הקשר שהיה לנו. 

כל מה שארשום לא יתאר איזו סופה געשה בי. 
כל הימות שיש בעולם לא ישתוו לכמות הדמעות שזלגו מעיניי והתנפצו אל הכרית הרטובה,
כל הלבבות השבורים לא יכאבו כמו ששלי כאב. 

היינו צמד, היינו שתיים. כלום לא יכל להפריד ביננו, היינו מתאימות אחת לשנייה כמו כפפה ליד,
כמו עניבה לחליפה, 
כמו אודם לשפתיים, 
כמו שברון לב לאהבה. 
אבל עובדה... משהו כן שבר את מסך הברזל שלנו, מישהי כן הצליחה לשבות אותך. היא לקחה אותך. 
היה לך כיף עם העובדה שהיא לקחה אותך ובגלל זה, לא העזתי להתנגד. 

אני לא חושבת שאוכל אי פעם לכעוס על חברתך העדכנית, שעבורה זרקת אותי. 
הרי אי אפשר להאשים מישהו שהוא רוצה לבלות עוד ועוד בחברתך! זה מה שאת עושה לכולן, את עד כדי כך מהפנטת שאם מישהו יבלה עמך 20 דקות, הוא ירצה לאזוק אותך אליו. 
ואיך אני יודעת? כי זה מה שקרה לי. 
התעוורתי. כל הרוע שבך נעלם, רק הטוב שבך זהר ובחיים לא העזתי לחשוב שזה מה שיקרה. 

היינו דבוקות אחת לשנייה אבל... דבר אחד שלמדתי? 
כל דבק ניתן להסיר. 

אז, נכון, לא תקבלי את המכתב הזה, אבל אני מוכרחה לרשום את מה שיושב לי על הלב. 
התקדמתי, את יודעת? יש לי חברה הכי טובה חדשה, חברים חדשים, חיים אחרים...
אולי אפילו לא תכירי אותי עוד. 
ואולי אני עוד לא אכיר אותך. 
כבר הפסקתי להשבר כל פעם שראיתי אותך ואותה כי החיים ממשיכים אבל החור שעשית לי בלב, הוא צלקת והוא בחיים לא יגליד. 
תמיד יהיה את החשש שינטשו אותי, כמוך. 
אבל, בכל זאת, אני בוחרת להודות לך. על שגרמת לי להרגיש מה שהרגשתי איתך, על שלוש שנים מופלאות, על שהיית מי שאת...
נוםנום23. 

ותצפו לעוד פוסט עלייה כי יש לי עוד הרבה לכתוב ולא נעים לי לחפור בפוסט אחד...
0 תגובות
אשמת הכוכבים
03/07/2014 19:25
נוםנום23
עכשיו חזרתי מסרט עם חברות, קראו לו "אשמת הכוכבים". 
זהו סרט שכבר כבש את הארץ וקידמו כאן את הפרסום שלו ברמות מטורפות. אחרי כמה וכמה המלצות, החלטנו להזיז ת'תחת ולראות אותו. 
למען האמת, הביקורות שנכתבו עליו היו אמת לאמיתה. 
הסרט היה מדהים. הליהוק היה מושלם, הסיפור מעורר השראה. אני ממש אהבתי! 
הסרט באמת היה יפה, נהניתי מכל רגע. נכון, הסוף קצת עצוב אבל אלו החיים, לא הכל דבש. זה עורר בי השראה מטורפת!

אם ניכנס יותר לפרטים קטנטנים, אוכל לכתוב שהמשחק של שיילין וודי (גילמה את הייזל גרייס), היה מדהים, כאילו זה באמת הסיפור שלה. 
העמית שלה, הנסל אלגורט (שגילם את גאס), פרט לעובדה שהוא הורס, גילם את הדמות גם כן בצורה מופתית, יכלו ממש לדעת את אופי הדמות רק מלהסתכל עליו. 
בתור מישהי שנמצאה מאחורי האקרנים וראתה את התעשייה עובדת, אני יכולה בהחלט להגיד שמשקיעים בכל פרט קטן, בכל זווית צילום או מצמוץ. 
לכן, בקטעים שעשו זום-אין על הייזל (בייחוד בקטע שבו היא ישבה בפארק עם גאס ונאלצה להיפרד ממנו!), עשו זום-אין גם על מכונת ההנשמה הניידת שלה ולפי דעתי, המטרה של זה זה להוכיח שזה מה שמשאיר אותה חייה והיא תלויה בזה. 

בכל אופן, סרט מומלץ שבהחלט סחט ממני דמעה! 
נוםנום23. 
4 תגובות
שלום לידידיי הבלוגרים!
02/07/2014 15:14
נוםנום23
שלום לידידיי הבלוגרים!
אתמול חלף והיום החדש נקש בדלת. לצערי, פתחתי לו עצבנית. עדיין חושבת על הקטע שהידיד הכי טוב שלי דפק לי (פוסט קודם, מוזמנים לקרוא). כלומר, איך הוא יכל? ועוד בהתחלה התכוון לשקר לי בכלל! כל כך עצבנית. 
אבל ההורים החמודים שלי קנו לי שלושה זוגות אולסטאר מהממים; אולסטר אפרסק גבוה, אפור גבוה שיכולים לקפל אותו כזה ואחד לבן עם קשקושים בצבע שחור (כמו קישקושים במחברת) גבוה. אז, אני מודה, זה עודד אותי במעט כי חפרתי להם בערך חודש שלם על זה שבא לי אולסטאר :> 

הייתי אמורה לצאת עם חברות אבל הלימודים רוצחים אותי אז נאלצתי לוותר ולהתקע שלוש שעות מול חוברות מתמטיקה- אכן, היקום אוהב אותי. 
עוד כמה פעולות ויש סיום שנה לכנפיים של קרמבו אז אני מאוכזבת כי הצטרפתי לא מזמן וממש נהנתי. 

אתמול בערב, יצאתי לריצה (על מי אני עובדת- מה לי ולספורט?), טוב... בסדר... להליכה... וואו, אתם טובים... להליכה וישיבה על ספסלים מזדמנים עם חברה וסיפרתי לה על מה שקרה עם הידיד. 
היא אמרה לי אני צריכה להתקשר אליו ולהגיד לו בדיוק איך אני מרגישה! נבגדת. 
אבל, לפי דעתי, עדיף לטאטא את זה מתחת לשטיח ולא לפצוח בעוד ריב מיותר אבל זו פשוט הדרך הקבועה שלי... לצאת מהקופסא? מה אתם ממליצים? ומי שלא מכיר את המקרה- פוסט קודם כי אין לי כוח לרשום מחדש. 

התחלתי דיי להתגעגע לבית הספר, לא חשבתי שאגיד את זה מעולם!
כי במקום התנדבות אחד, זה הופסק ברגע שהיסודי יצאו לחופש ומקום התנדבות אחר נסגר עוד שבוע ונפתח רק שנה הבאה וכנפיים של קרמבו עוד מעט נגמר אז אין לי מקומות ללכת אליהם ממש... 
יצאתי כמעט לכל מקום שרציתי עם חברות וקניתי את כל מה שהייתי זקוקה לו אז אין לי מה לרוץ ולחפש כך שאת הימים הבאים אעביר בשעמום טוטאלי בבית. 
למרות שמחר אני נוסעת לעיר אחרת עם חברות, לראות את אשמת הכוכבים, אמרו לי שזה סרט ממש יפה (; 

חצי מהחברות שלי צריכות ללכת ללימודי קיץ של חמישה ימים כי במופ"ת, אצלנו, מי שקיבל פחות מ70, נתקע שם במשך חמישה ימים וזה מתסכל כי אני צריכה אותם כדי לא להתאבן. 

וזהו זה... זה כל העדכונים בערך...
תייעצו לי מה לעשות עם הידיד, ממש צריכה את זה /: 
תודה מראש,
נוםנום23.
0 תגובות
מה להגיד?
01/07/2014 22:30
נוםנום23
יופי, אתה תומך ומדהים.
זה מה שאתה רוצה לשמוע? כי זה שקר. 
אתה מהמם, מדהים, הידיד הכי טוב שיכולתי לבקש, זה שמצחיק אותי שאני מדוכדכת, החבר הטוב שלי, מקור נחמה והתנהגת היום בדיוק כמו מה שרשמתי.
זהו? יכולים לקפל ת'בסטה של השקרים כאן? תודה. 

אני פשוט לא מאמינה! אני פאקינג יושבת כאן המומה. 
הלסת שלי כמעט נוגעת ברצפה, כיביתי את הפלאפון וסילקתי אותך. אני כל כך כועסת, פשוט מתפוצצת מבפנים, סופה גועשת בתוכי. 
הילדה שאני שונאת! מתעבת! ואותה אתה רוצה? רציני? תגיד, החלקת על השכל? כי זה בהחלט נראה כך!
"יואו, אני חייב להגיע אלייך! יש לי חדשות מסעירות!" צווחת אל הפלאפון, מיד נבהלתי. 
יכולתי לשער אלפיי דברים אבל את זה... לא. 
ואז באת, ישבת על המיטה, כמו תמיד ושיחקת בציפית של הכרית, תמיד הייתי צוחקת על זה. עטית פרצוף אומלל והתחלת לשפוך את הכל. 
"נכון נוי (לא באמת קוראים לה נוי)?"
"נווו...." גערתי בו, בעוד חלחלה עברה בי, רק השם שלה מכעיס אותי, 
"אנחנו יוצאים." בוף! חץ מפלח לי את הלב. 
למען האמת, אף פעם לא הבנתי את הילדים האלו בני ה13 שממהרים להציע לבנות חברות מכיתה ד' כי תכלס? זה טיפשי. אבל נבליג על זה, דווקא אותה? כל הזמן הזה שסיפרתי לך כמה היא פגעה בי, מה קרה לו? הוא נכנס לך מאוזן שמאל ויצא מימין? 
"נוי?" עיקמתי את אפי, מנסה לעכל, 
"אני יודע... אני לא אשם במה שהלב שלי רוצה ואני מצטער."
והדמעות צורבות את עיניי ונתקעות בגרוני, "לא, מה פתאום... זה לגמרי סבבה, זו בחירה שלך. לא?"
"וואו!" הוא קרא, "ממש הוקל לי שאת מבינה."
ברור, אני מבינה. אתה יוצא עם הילדה השנואה עליי עלי האדמות, סבבה... אני מגיבה טוב. 
"למה איתה?" הייתי חייבת לשאול, 
ואתה מגמגם, מנסה למצוא הסברים... למה לאנשים יש יכולת כזאת עצומה לפגוע בי? למה תמיד כשאני פותחת ת'פה על אנשים שפגעו בי, דווקא איתם הם מתחברים? למה? 
"עזוב..." אני מלמלת, "אני שמחה עבורכם." לא, אני לא! אני מתוסכלת וכועסת ורותחת עלייך!
"באמת? זה כיף לשמוע, את כ"כ תומכת." כן, זו אני התומכת... או שעליי לומר המסכה, אני עוטה אותה מתי שבא לי- מתי שזה קל לברוח אלייה.

דווקא איתה? עם הביץ' הזאת? אני לא מאמינה. 
יש גבול לכמה שאני יכולה לשאת... אני כמו כד, תיפגע בי עוד ועוד, זה יצור סדקים ובסוף, אני אשבר. אתה יודע? 
ונמאס לי מאנשים שמסתירים ממני דברים! נמאס לי מכאלו שיכולים להרשות לעצמם לחבק אותי, בעודי דומעת, להגיד לי שהכל יהיה בסדר ולשבור אותי. במילה אחת, אתה הורס אותי. 
חשבתי שהיא מרושעת, אכזרית, שאתה תומך בי... מאמין לי. 
אבל יומיים אחר כך, אתה חולה אהבה? מה קרה לכל מה שסיפרתי לך ועל איך שתמכת? זה לא מה שחברים אמורים לעשות, לתמוך? כי זה ההפך מזה!
נעלת את הרגשות שלך בתיבה וזה הכי גרוע. 
אני רוצה לקלל את כולם, אני רוצה לפצוח בפוסט שכולו מלא בקללות... אני מחזיקה את עצמי לא לעשות זאת אבל כל כך בא לי להתפוצץ. אני מרגישה את הידיים של כולם עוטפות אותי, נחרכות סביב צווארי. 
דווקא איתה? פאק. 
חשבתי שאתה מישהו אחר, שלא תעשה כזה דבר אבל עשית, פגעת, דרכת עליי, חגגת אל מול עיניי. 
ומה אני אמורה לחשוב, לעשות? לשתוק? לסתום תפה ולשקר לך? 

וואו. כל כך הרבה אנשים פגעו בי בזמן האחרון. 
ורובם שמעו מה יש לי לומר והלכו ועשו ההפך מאחורי הגב, כמו נחשים קטנים... אתם חברים, אני לא האוייבת שלכם!?
ומה, הוא הסתיר את מה שהוא חשב? ולמה דווקא אותה? אחרי כל מה שאמרתי? אחרי כל העידוד השקרי שלו?
אז אני אומרת שאני סולחת, אני מחייכת ומהנהנת, אני אוגרת עוד ועוד חרא... בסופו של דבר, אני אתפוצץ. 
מאחורי חיוך, יש רגשות. 
מאחורי שקר, אמת.
ובתוך הזבל, יש אנשים כמוך. 

באמת? ציפיתי ליותר. 
דווקא אותה? 
מה, לעזאזל, להגיד? 
כאילו, פאק! מה אתה רוצה שאני אגיד? מה אני אמורה להגיד? 
פשוט...
מה להגיד? 
הידיד הכי טוב שלי יוצאת עם מישהי שאני שונאת ועוד שיקרת לי! בהתחלה, אמרת שהיא מישהי חדשה, הכרת אותה לפני חצי שנה ואני שמחתי שהולך לך במקיף החדש ואז, אחרי שעתיים וחצי (!), גילית לי שזו היא! התכוונת לשקר לי? וואו. אני פשוט מופתעת. 
מה, לכל הרוחות, להגיד?
נוםנום23 :(
0 תגובות
מסיימי יסודי- העולם לא קורס!
30/06/2014 16:37
נוםנום23
איך נתחיל את הפוסט הזה? אלפיי רעיונות מתרוצצים בראשי אבל נבחר בדרך הנחמדה ביותר...
מזל טוב לכל הפיצקים שמסיימים יסודי היום! (:
בעצם, על מי אני עובדת? עד לפניי שנה, הייתי חלק מהפיצקים האלו... אז פיצקים זו לא הדרך לתאר אותם.
היום ביקרתי בבית ספר יסודי וראיתי כיתות ו' מתחבקים, בוכים וחושבים שהעולם חרב ועוד שניות ספורות האדמה תפריד בינהם לבין חבריהם. 
להירגע! אני לא אצא כאן איזו גיבורה... אני מודה, כשאני סיימתי כיתה ו' גם אני התייפחתי בבכי והאמנתי ששנה הבאה תהייה נוראית ויפרידו בין כולנו (כאילו נתפרס על הגלובוס ולא רק על פני עיר מסכנה). 
אבל עד מהרה, הבנתי שטעיתי. שמרתי על קשר עם כולם... עם החברות, עם החברים!
להיות זיניקית זה יותר כיף מלהיות בכיתה ו'. כמובן, זה קשה יותר, מאתגר יותר, זה להוכיח לעצמך שאתה חברותיי, לבנות ביטחון עצמי, להכיר עוד ועוד ילדים עד שהמוח מתפוצץ, זה לשבת על התחת וללמוד, זה להתגעגע בכל יום לחיים הקלים של יסודי אבל זו המהות של להתבגר. 
קשה יותר... דברים לא באים בצ'יק, לקח לי הרבה זמן להבין את זה אבל אני בטוחה שכיתה ז' מהנה יותר!
בכיתה ז', חוויתי עליות וירידות. היו ימים שהיה נראה לי כאילו סוף העולם נוקש על הדלת וימים שחשבתי שאני כוכבת על ויש לי דלי מלא במזל טוב.
לא צריך לפחד מתיכון כי תכ'לס? זו סתם חבורה של ילדים שחוששים, כולם כמוך. 
אני רק ממליצה לכל אלו שעולים לתיכון לקחת דברים בפרופורציות, להאמין בעצמך, לעשות את הכי טוב כדי להיות הכי טוב וזהו. 

ארצה גם לספר שמכיתה ה' יש לי ידיד הכי טוב ואני מטורפת עליו... סוף שנה, הוא עזב לבית ספר אחר ועד היום אנחנו בקשר יומיומי... אז אם מישהו עוזב וחבל לכם, תאמינו לי- אם אתם רוצים ומוכנים להשקיע- זה אפשרי להמשיך לשמור על קשר! 
אל תוותרו בחיים על מישהו שמסב לכם אושר, אפילו לא עבור מרחק 3>

אז, עכשיו, כשכולנו כבר בחופש, תיכוניסטים, בתי ספר יסודי וגם כאלה שמרחק רגל וחצי מלהיות תיכוניסטים... אזכיר ואומר:
יש לנו חודשיים משמחים מאד של חופש רצוף, התפרעות, נסיעות, חברים, חברות, ים, בריכה, רכיבה, טיסה ומלא מלא מלא כיףףף!
אבל חשוב לזכור שאחרי החופש הגדול עדיין יש חיים ולא שווה להרוס אותם;
קרם הגנה, חשוב! מים, תזונה נכונה (כי לקום בשלוש בצהריים ולדלג על כמה ארוחות, לא ממש בריא), המכוניות לא הפסיקו לעבוד ויצאו גם כן לחופש אז לחצות את הכביש בבטיחות, במהלך נסיעות להיות קשובים לכללים וגם אני מבינה שתתקעו כמו בטטות על המחשב והטלוויזיה אז חשוב לעשות גם התעמלות גופנית ולא למסור פרטים לזרים ברשת!
יאללה, סיכמנו שיעורי חינוך של שנה שלמה... בלי לקשקש במוח- חופשה נעימה :)


1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »