אותו לחץ, אותן חששות ואותו געגוע בלתי מוסבר.
השנה הזו, לחץ המבחנים והעבודות כבר ממש חונק את גרוני, גורם לי לשבת כל יום בשולחן הכתיבה עם דפים מוצפים מעל ראשי.
השנה הזו, החששות שונות. די רגועות ביחס לשנה שעברה שבה כל מה שחשבתי זה על המכינה- איך אעבור אותו ואשתחל אל מופ"ת וגם על זה חשבתי בשנה שלפנייה. השנה הזו, כשעברתי, אין עוד חשש כזה והמוח נקי מהדבר הזה. אחח, איזו הקלה.
אבל השנה הזו, הגעגוע מטורף! בכל שנה מתגעגעים אל מה שהיה, אולי על מורה שאז הייתה, אולי לחבר שהתגלה כמשהו אחר, אולי לאיזה קרוב משפחה או כל מצב שהיית רגיל אליו ובוף... נעלם.
השנה הזו, אני מתגעגעת לכל דבר משנה שעברה;
למורה החביבה שלי, לחברות שסמכתי עליהן ונפגעתי מהן אך לא אשכח את הימים שבאמת אהבתי אותן, לבית הספר היסודי החמוד שלי שעדיין נח לו באותה שכונה עם אותם מורים, למבחנים הקלילים, לרוגע שהושרה שם, כשכלום לא השפיע על העתיד שלך.
אני מתגעגעת ליסודי אבל עוד מעט שנה שנייה בתיכון. ואוי לי, איך אסתדר?
ולא בא לי את זה שוב. את אותו ההלם. להיכנס שוב ללחץ מטורף של מבחנים, חברים, משפחה והכל בבת אחת.
השנה הזו, החששות שונות. די רגועות ביחס לשנה שעברה שבה כל מה שחשבתי זה על המכינה- איך אעבור אותו ואשתחל אל מופ"ת וגם על זה חשבתי בשנה שלפנייה. השנה הזו, כשעברתי, אין עוד חשש כזה והמוח נקי מהדבר הזה. אחח, איזו הקלה.
אבל השנה הזו, הגעגוע מטורף! בכל שנה מתגעגעים אל מה שהיה, אולי על מורה שאז הייתה, אולי לחבר שהתגלה כמשהו אחר, אולי לאיזה קרוב משפחה או כל מצב שהיית רגיל אליו ובוף... נעלם.
השנה הזו, אני מתגעגעת לכל דבר משנה שעברה;
למורה החביבה שלי, לחברות שסמכתי עליהן ונפגעתי מהן אך לא אשכח את הימים שבאמת אהבתי אותן, לבית הספר היסודי החמוד שלי שעדיין נח לו באותה שכונה עם אותם מורים, למבחנים הקלילים, לרוגע שהושרה שם, כשכלום לא השפיע על העתיד שלך.
אני מתגעגעת ליסודי אבל עוד מעט שנה שנייה בתיכון. ואוי לי, איך אסתדר?
ולא בא לי את זה שוב. את אותו ההלם. להיכנס שוב ללחץ מטורף של מבחנים, חברים, משפחה והכל בבת אחת.
ושוב באותה הסיטואציה, אני רוצה שהחופש הגדול יגיע מהר ולא יגמר לעולם. ולו רק לשנה אחת.
אבל לא בשביל לצאת למסיבות, לא בשביל להפגש כל יום עם חברים, לא בשביל לטייל מסביב לעולם ולא כדי לעשות מגוון דברים עם המשפחה אלא רק עבור ימי נחת רבים מספור, שבהם שוכבים על המיטה מול הטלוויזיה, המוח נקי ואין ממה לחשוש, רק לימים כאלו.
אבל לא בשביל לצאת למסיבות, לא בשביל להפגש כל יום עם חברים, לא בשביל לטייל מסביב לעולם ולא כדי לעשות מגוון דברים עם המשפחה אלא רק עבור ימי נחת רבים מספור, שבהם שוכבים על המיטה מול הטלוויזיה, המוח נקי ואין ממה לחשוש, רק לימים כאלו.
אבל, לצערי, הוא יבוא וגם ילך.
החששות, הלחץ והגעגוע ילוו אותי לעוד שנה וגם אותה נשרוד.
עכשיו, למעט להתכונן טוב למבחנים ולהשתדל לתת את ה"פוש" האחרון, אין מה לעשות.
רק לחכות, רק לחכות...
החששות, הלחץ והגעגוע ילוו אותי לעוד שנה וגם אותה נשרוד.
עכשיו, למעט להתכונן טוב למבחנים ולהשתדל לתת את ה"פוש" האחרון, אין מה לעשות.
רק לחכות, רק לחכות...
ולסיום, רציתי לשאול אתכם;
* האם היו לכם דברים שתכננתם לעשות השנה? מה הספקתם? מה לא?
* האם גם לכם כאלו חששות, לחץ וגעגוע? ואיך אתם מתמודדים עם זה?
* האם היו לכם דברים שתכננתם לעשות השנה? מה הספקתם? מה לא?
* האם גם לכם כאלו חששות, לחץ וגעגוע? ואיך אתם מתמודדים עם זה?
נוםנום23.
שמצטערת שהפוסט הזה היה עלוב ברמה קשה מאד.
דמיינתי אותו אחרת לגמרי בראש. פוסט הבא יהיה הרבה יותר טובה, מבטיחה.
דמיינתי אותו אחרת לגמרי בראש. פוסט הבא יהיה הרבה יותר טובה, מבטיחה.
;){kind=link}