עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שלום, קוראים לי נוםנום23, בת 13 וחצי.
הבלוג הזה יציג את החיים המשעממים-עד-למות שלי בדרך קצת הומוריסטית והערות שלי.
כמו כן, ניתן למצוא בבלוג המלצות, סיפורים ועוד...
אז תיכנסו ותראו, מקווה שתאהבו :)
חברים
רוזיDaliaSשאריות של החייםZippersלילך ציבעוני
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סיפורים  (2)
בלוג  (1)
היכרות  (1)
חברות  (1)
חברים  (1)
ניסיון  (1)
עזרה  (1)
צבועים  (1)
ריבים  (1)
שקר  (1)
ארכיון

תגובה חדשה- פרק שני: מוצאת ניחום

13/06/2014 20:45
נוםנום23
אל תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא כזו שנוטשת את חברותיה! הרבה זמן אני מתמודדת איתה, עם הדרמות המרהיבות שהיא מפזרת מבלי להסס, עם הריבים הממושכים, עם ערעור ביטחוני. 

הנייד שלי ספג 13 שיחות שלא נענו מהילה, 12 הודעות ועוד שתי שיחות ממספר חסום (אנחש שזו הילה). חזרתי אליה. 
"הילה?" עניתי בקול מנומנם, 
"לא היית אמורה לבוא לעזור לי?"
"לעזור לך?"
"כן! היינו אמורות להתקשר לכל האנשים ולשאול למי הם מצביעים! הבחירות בעוד יומיים, דניאל, את כל כך לא אחראית." שאגה,
"אני לא אבוא לעזור לך אחרי שפגעת בי."
הילה נאנחה, "אוח', עוד פעם ההצגה הזו? יודעת מה, דניאל, אני מצטערת. עכשיו, את מוכנה להואיל בטובך להזיז את התחת שלך לכאן ולעזור כמו שכל חברה טובה הייתה?"
"אני לא חברה טובה שלך!" זעקתי, 
"אה, כן?" הקול שלה היה רווי נקמה, "אז ממחר, את לא מסתובבת איתי, לא פונה אליי, לא מסתכלת עליי ולא באה איתי למסיבה של עידן."
"בכלל לא רציתי לעשות את כל אלו!" גיחכתי, 
"חבל... גם איתן יהיה שם. כלומר, כולם יהיו שם חוץ מהלוזרים." אמרה בהתנשאות יתרה, 
"יופי, אני לוזרית גאה. ביי, הילה." ניתקתי. 
וואו. איזה שחרור, איזו תחושת גאווה, של ניצחון, רמיסה, עוול ירד מגבי ואבן נגולה מליבי. 
תמיד חשבתי שאם אחשוף אי פעם את רגשותיי האמיתיים, ארגיש אחר כך רגשות אשם, התחרטות... אבל לא. הרגשתי מאושרת. זה לא היה אמור לקרות אם הייתי עושה את הדבר השגוי, לא?

בעיה מספר אחת נפתרה, הבעיה השנייה עדיין בתהליכים. 
איזו בעיה? ביסוס מעמדי החברתי! כל חיי, מאז שאני זוכרת את עצמי, הילה הובילה אותי לפגישות עם אנשים חשובים בחברה, אף פעם לא טרחתי לנסות ולהתחבר אליהם, פשוט סיפרתי שאני מכירה את הילה והם היו מזילים עליי ריר. 
עכשיו, מה אעשה? ואני בטוחה שהילה תפיץ עליי שקרים ותסיט את כולם כנגדי. כמו שהיא עשתה לכל האחרות שעמן רבה. אז, הייתי צוחקת צחוק מלא ומענג ועכשיו זה לא כל כך מצחיק. 
לפתע, שמעתי צחוק רם. בטח אחותי, שוהם. פניתי אל חדרה, עצבנית מתמיד. 
"שוהם!" רטנתי בפתח חדרה,
"אלוהים, את חייבת לקרוא את זה!" ציוותה והצביעה על מסך המחשב,
פסעתי לעברה וקראתי בזריזות את הרשום; איזו ילדה שפתחה בלוג והציגה עצמה כילדה בת 8 עם בעיות של אהבה. אני דיי בטוחה שזה מזוייף אבל הצחוק של שוהם סחף אותי. "מזה?"
"אתר בלוגים."
"איך קוראים לו?" שאלתי בסקרנות, 
"BNG בלוגים. הוא ממש כיפי. אני קוראת כאן תמיד. מלא נערים שמחפשים עזרה ומעלים פוסטים מתחכמים. תנסי זאת גם כן." חייכה, 
"טוב. תודה, שוהם. ותנמיכי את הקול שלך! שומעים אותך עד קצה הבית."
נכנסתי לחדר והסתערתי על המחשב! רעיון הבזיק במוחי- אני אפתח בלוג ואבקש מהקהל לתת לי עצות איך לבסס את מעמדי החברתי ולהנמיך את הילה.
נכנסתי אל Google, חיפשתי "בלוגים" והקלקתי על האפשרות הראשונה שהפציעה. 
אחרי מילוי הפרטים, ניסיתי להתמצא קצת באתר ומיד העלתי פוסט.

מקווה שיהיו עוד לייקים ותגובות. 
אם לא יהיו, אני אתחיל חדש ואם גם אותו לא תאהבו, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד P: 
מהפרק הזה, הסיפור מתחיל להסתבך.
נוםנום23. 


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: