עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שלום, קוראים לי נוםנום23, בת 13 וחצי.
הבלוג הזה יציג את החיים המשעממים-עד-למות שלי בדרך קצת הומוריסטית והערות שלי.
כמו כן, ניתן למצוא בבלוג המלצות, סיפורים ועוד...
אז תיכנסו ותראו, מקווה שתאהבו :)
חברים
רוזיDaliaSשאריות של החייםZippersלילך ציבעוני
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סיפורים  (2)
בלוג  (1)
היכרות  (1)
חברות  (1)
חברים  (1)
ניסיון  (1)
עזרה  (1)
צבועים  (1)
ריבים  (1)
שקר  (1)
ארכיון

למה אני אוהבת לכתוב?

27/06/2014 17:59
נוםנום23
למה אני אוהבת לכתוב? וואו. 
מי לא שאל אותי את השאלה הזו; חברות שלא מבינות מדוע אני ננעלת בחדר וכותבת- איך אני עושה את זה, משפחה שמסתקרנת ברגע שאני מתרוצצת בחדר בחיפוש אחר הלפטופ בעודי צורחת, "תקפה אותי מוזה! תסתמו את הפה ואל תפריעו!", מורות בשיחות אישיות שהוכרחו לבצע...

אני אוהבת לכתוב כי שם, לשם שינוי, אני השולטת. בחיים האמיתיים, אני כלום... סתם עוד ילדה נורמלית שאף אחד לא שם עלייה, תפאורה משעממת, נותנת לשחקן הראשי לדרוך על גבה. 
אבל בכתיבה, אני השחקן הראשי. אני יכולה להחליט מי יגיד מה למי, אני אפילו יכולה להחליט מי טרם ימצא את קץ חיו! ואם רשמתי משהו, זה לא כמו בחיים- אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אני יכולה למחוק ולכתוב, לשכתב, להחליט ושוב פעם לשנות.
אני יכולה להמצא בכל מקום שאני רק חושבת עליו ולתפוס תשומת לב של מישהו שבחיים האמיתיים לא ישים עלי פס. 
אני לא אני. אני כבר לא ילדה משעממת, אני גיבורה של ספר. 
אני עוטפת עצמי במיליון ואחת מסכות; שם שונה, מראה שונה, מעמד שונה, חברים שונים אבל מתחת לכל זה... אני עדיין מדברת על עצמי. 
ואז, אני בטוחה שזה קורה לכל מי שכותב, בחיים האמיתיים אני נקלעת לצרה ואני חושבת מה הדמות שלי תעשה?
ואני לוקחת דברים מהיומיום ורושמת אותם עם שינוי קטן שעושה הבדל ענקי. 
כשאני כותבת, זה הזמן של הלב שלי לדבר.
כשאני כותבת, אני לא אני. אני מישהי אחרת שבא לי להיות, מישהי שמעולם לא אהיה וזה בסדר גמור מצידי.
במציאות, הסופים הטובים מתנפצים אבל בכתיבה, הם נמצאים וזה נותן לי תקווה. 
תקווה שהכל יהיה בסדר וכמו מה שכתבתי, הכל יסתדר. 

כתיבה זו אהבה.
לחשוב על משפט, לרשום אותו במהירות.
הלב הולם, המוח פועל בלי סוף, הידיים מתקתקות יותר מהר מבחורה עצבנית, הגוף שלי רועד וממציא עוד ועוד דברים. 
כתיבה זה כמו סמים. לכתוב ואז לקרוא מה כתבת ולחשוב, "וואו, זה גאוני."
אי אפשר לצאת מזה. אין לזה מרכז גמילה, זה לחיים, אתה מצולק, אתה נבחר, אתה כשרוני או לא- זה לא משנה העיקר שאתה נהנה. 
וכן, אולי בסופו של דבר אני לא אהיה סופרת מצליחה או אוציא את ספר חלומותיי אבל כרגע, זה מסב לי אושר ולא אכפת לי מהשאר. 
כשאני כותבת ומישהו מוחק את כל העולם. רק אני והמחשבות. 
בודדים ועם זאת, כל כך לא!

אני אוהבת לכתוב. בכל מקום, בכל זמן. באמצע טיסה, בין אדמה לארץ. 
בבית הספר, בין פטפוט בשיעור ספרות ולצעקות במתמטיקה. 
בבית, בין קרב עם אחי לטלוויזיה רועשת. 
על דף, מחשב, קרטון, לוח, קיר... הכל. 

אז למה אני אוהבת לכתוב? כי אני מישהי אחרת שם. 
אני בורחת מהמציאות, נכנסת לעולם החלומות. זה מסב לי אושר ותקווה. 
ולמי שיש בעיה עם זה- שיכתוב על זה.  
נוםנום23.
נ.ב: אומה יקרה שלי, העלתי אתמול פוסט חשוב מאד על כל מיני צרות שיש לי... זה דיי ארוך אבל אני צריכה עזרה ואני אשמח אם תקדישו כמה דקות לקרוא ולענות, זה יעזור וישמח אותי. תודה 3>
girls & storiesעדן מאירRainsimcowsin
עדן מאיר
27/06/2014 18:43
כל הכבוד לך.
לכתוב זה ממש טוב ואייתי ממש שמחה אם היית פעילה בבלוג
שלי.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: