התחלת הלימודים וכל זה? לא אכתוב על זה כי ברגע זה, זה לא מעניין אותי. אני רק רוצה לפרוק מה שקרה לי, כי זה פגע בי.
ילדה חסרת ביטחון שמאוהבת במישהו שלוש שנים, נעולה עליו, והוא לא יורק לכיוונה. נשמע מוכר? כמו בסרטים? לצערי, זה לא סרט. זה תיאור דיי מדויק שלי.
אז אתם יכולים להבין לבד, אני מניחה, שהפוסט יהיה קשור אליו.
אז אתם יכולים להבין לבד, אני מניחה, שהפוסט יהיה קשור אליו.
חברה שלי הגיעה אליי והתחלנו לדבר. איכשהו, הגענו לנושא שלו. היא מיד חזרה ואמרה את מה שהיא אומרת כל פעם: "את מפגרת? את סוחבת את ההתאהבות הזו במשך פאקינג שלוש שנים. את כבר בת 14 עכשיו. או שתעשי עם זה משהו או שתשחררי. מגיע לך משהו אחר."
וזה גרם לי לחשוב, האם אני באמת מפגרת כפי שהיא מתארת?
אז שאלתי אותה, "מה לעשות?" והיא ענתה שאולי- מכיוון שהיא איתו בכיתה- היא תשלח לו שאני מאוהבת בו הרבה זמן ושיעשה עם זה מה שהוא רוצה. כמובן שסירבתי במהירות אבל היא המשיכה לדבר על זה ולאט-לאט, מבלי לשים לב, התגבשה תוכנית; מה להגיד, מתי ואיך.
לפני ששמתי לב שכדור השלג הקטנטנציק הזה ערם על גבו לפחות ארבעה קילוגרמים חדשים של שלג צחור- ההודעה נשלחה והכדור? התגלגל לו.
בהתחלה, די כעסת אבל כשהסימן בוואטאפ השתנה מ'מחובר/ת' ל'מקליד/ה...', הלב שלי החל לפרפר במהירות ולא התחרטתי על דבר.
למה היסורי מצפון האלו? הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה, להוריד לה את הביטחון שאני יודע שאין לה ממש... באמת. אבל איך אפשר לאהוב מישהו כשאתה לא? אל תספרי לה על זה, בבקשה.
הו, מזה המשפט המודגש הזה? זו התשובה שלו, המסרון חזרה. יהייי!
ומזה הרעש ששמעתם? זה הלב שלי נסדק במעט כי "שלוש שנים" נפלו ממנו.
ישבתי, הבטתי במסך הנייד הבוהק של חברתי ששבור למחצה ודמעתי. איך הפנטזיה שפיתחתי לעצמי במשך שלוש שנים התנפצה?
ו... "איך אפשר לאהוב מישהו כשאתה לא?" זה אולי המשפט ששבר אותי, יותר מכל.
וזה גרם לי לחשוב, האם אני באמת מפגרת כפי שהיא מתארת?
אז שאלתי אותה, "מה לעשות?" והיא ענתה שאולי- מכיוון שהיא איתו בכיתה- היא תשלח לו שאני מאוהבת בו הרבה זמן ושיעשה עם זה מה שהוא רוצה. כמובן שסירבתי במהירות אבל היא המשיכה לדבר על זה ולאט-לאט, מבלי לשים לב, התגבשה תוכנית; מה להגיד, מתי ואיך.
לפני ששמתי לב שכדור השלג הקטנטנציק הזה ערם על גבו לפחות ארבעה קילוגרמים חדשים של שלג צחור- ההודעה נשלחה והכדור? התגלגל לו.
בהתחלה, די כעסת אבל כשהסימן בוואטאפ השתנה מ'מחובר/ת' ל'מקליד/ה...', הלב שלי החל לפרפר במהירות ולא התחרטתי על דבר.
למה היסורי מצפון האלו? הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה, להוריד לה את הביטחון שאני יודע שאין לה ממש... באמת. אבל איך אפשר לאהוב מישהו כשאתה לא? אל תספרי לה על זה, בבקשה.
הו, מזה המשפט המודגש הזה? זו התשובה שלו, המסרון חזרה. יהייי!
ומזה הרעש ששמעתם? זה הלב שלי נסדק במעט כי "שלוש שנים" נפלו ממנו.
ישבתי, הבטתי במסך הנייד הבוהק של חברתי ששבור למחצה ודמעתי. איך הפנטזיה שפיתחתי לעצמי במשך שלוש שנים התנפצה?
ו... "איך אפשר לאהוב מישהו כשאתה לא?" זה אולי המשפט ששבר אותי, יותר מכל.
הוא לא אוהב אותי והוא רצח לי את הפנטזיה.
לא שזה רע, כי לחיות במודעות זה הכי טוב- כך אומרים. אבל, לרגעים, אני מתגעגעת ללדמיין שפתאום יש לי הודעה ממנו או שאנחנו יוצאים כי הוא אמר במילים מפורשת שהוא-לא-אוהב-אותי.
ואם זה לא מספיק? הוא לא ידע שאני קוראת את השיחה אז הוא רשם לחברתי על מישהי אחרת שהוא מאוהב בה והוסיף, "אני לא יכול לאהוב אותה כי אני מאוהב ב****" (תדמיינו שם, אפילו אין לי כוחות ליצירתיות).
וכך הכלתי עוד ועוד על מי שהוא מאוהב בה קשות- הנחמדה שכולם אוהבים... חוץ ממני.
ואיך שהוא לא יכול לאהוב מישהו כשהוא לא.
נשברתי. העולם שלי קרס לתוכו ופיסת הביטחון האחרונה שנותרה לי, נעלמה.
לא שזה רע, כי לחיות במודעות זה הכי טוב- כך אומרים. אבל, לרגעים, אני מתגעגעת ללדמיין שפתאום יש לי הודעה ממנו או שאנחנו יוצאים כי הוא אמר במילים מפורשת שהוא-לא-אוהב-אותי.
ואם זה לא מספיק? הוא לא ידע שאני קוראת את השיחה אז הוא רשם לחברתי על מישהי אחרת שהוא מאוהב בה והוסיף, "אני לא יכול לאהוב אותה כי אני מאוהב ב****" (תדמיינו שם, אפילו אין לי כוחות ליצירתיות).
וכך הכלתי עוד ועוד על מי שהוא מאוהב בה קשות- הנחמדה שכולם אוהבים... חוץ ממני.
ואיך שהוא לא יכול לאהוב מישהו כשהוא לא.
נשברתי. העולם שלי קרס לתוכו ופיסת הביטחון האחרונה שנותרה לי, נעלמה.
אני מניחה שאאלץ להתמודד עם זה אבל כרגע, רק בא לי לבכות. ואני יודעת שיגיעו אחרים כי אני צעירה (מידי) אבל זה פשוט כואב.
הוספתי את זה לערימת הפגיעות שלי והמשכתי הלאה בלית ברירה.
מנסה להתחמק ממנו בבית הספר ולהראות כאילו שום דבר מזה לא השפיע עליי. אני חושבת שהרגע נשבר לי הלב בפעם הראשונה בחיי... אמורים לחגוג את זה או להתאבל על זה? אבחר בשניהם.
אני כלי חרס כאן וכל שאר המילים מיותרות....
נוםנום23.
וואו, עבר זמן רב מאז שכתבתי את זה! ואני מודה, זה טוב לחזור:)
הוספתי את זה לערימת הפגיעות שלי והמשכתי הלאה בלית ברירה.
מנסה להתחמק ממנו בבית הספר ולהראות כאילו שום דבר מזה לא השפיע עליי. אני חושבת שהרגע נשבר לי הלב בפעם הראשונה בחיי... אמורים לחגוג את זה או להתאבל על זה? אבחר בשניהם.
אני כלי חרס כאן וכל שאר המילים מיותרות....
נוםנום23.
וואו, עבר זמן רב מאז שכתבתי את זה! ואני מודה, זה טוב לחזור:)
;){kind=link}